בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בשיח בנושא שימוש בקנאביס לצרכי פנאי. השינוי הורגש גם במערכת הבחירות. באפריל 2019 הנושא אף נכנס למצע של כמה מהמפלגות כהבטחה של שינוי חוק ההפללה בנושא סמים הנחשבים קלים (מפלגת זהות, 2019). השיח הפך להיות מרכזי עד כדי כך שהמפלגות התחילו להצהיר שהן אלו שהתחילו את השינוי וניסו לנכס לעצמן את ניהול השיח, כטיעון תומך בכך שהמפלגה הינה מעורבת ברצון הציבור (זנדברג, 2013)..
עם זאת, הדיון על השימוש בקנאביס איננו חדש. משחר ההיסטוריה ישנן עדויות של שימוש בקנאביס לצרכים שונים. עולם הרפואה משתמש אף הוא בקנאביס בעיקר בטיפול בכאב כרוני, סרטן, פרקינסון ובפוסט טראומה. בשנים האחרונות חלה התפתחות משמעותית בשיח הציבורי בנושא השימוש בסמים שאינם לצורכי רפואה, אלא לשימוש לצרכי פנאי, הנאה ושינוי תודעה. בעבודה זו נעסוק בשימוש בקנאביס לצרכי פנאי ולא בשימוש בקנאביס לצורך רפואי.
קיימת בעיה באבחנה בין שימוש לצרכי פנאי לבין שימוש לצרכים רפואיים. הבעיה נובעת מכך שהדיון הציבורי הוא על אבחנה בין מריחואנה לבין סמים קשים אחרים, זאת מתוך מטרה להציג את המריחואנה כסם הנחשב כקל ואחוז המתמכרים אליו הוא נמוך (נהרי, 2015). תפיסה זו של המריחואנה הגיעה מתוך נסיון לעורר את המודעות הציבורית לקשיים של אדם חולה הזקוק לקנאביס, ואחת הדרכים לעשות זאת היא להשוות את הקנאביס לסמים קשים לדוגמת קוקאין וקריסטל שהשפעתם קשה ואחוז הנגמלים מהם נמוך.
