ככלל, המונח "טלה – רפואה" (Telemedicine) מתייחס למפגש בין מטפל ומטופל תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים ותקשורת מקוונת. שירותי הטלה – רפואה נוגעים למתן שירותים קליניים "מרחוק", ללא ממשק פיזי ישיר בין המטפל למטופל. מספר מחקרים קודמים כבר מצאו יתרונות משמעותיים לשירותי הטלה –רפואה, לרבות שיפור איכות השירות הניתן על ידי מוסדות רפואיים למטופלים, הסרת מגבלות הקשורות למרחק גיאוגרפי בין מטפל למטופל, גישה נוחה ומהירה יותר למידע רפואי של מטופלים ואפשרות מהירה ליצירת קשר בין הצדדים. השימוש בטלה – רפואה אף נמצא קשור בהפחתת הוצאות דלק, בזבוז ימי חופשה / מחלה של מטופלים, וכן, הפחתת הצורך של מטופלים להמתין זמן ממושך בתור (Aziz & Abochar, 2015).
עד כה, מרבית המחקרים בתחום טלה-רפואה התמקדו בבחינת חשיבות טכנולוגיה זו עבור מטופלים, רק מיעוטים התרכזו בבחינת יתרונות הטלה-רפואה עבור מטפלים (Kuza, 2018). מטרת המחקר הנוכחי למלא חלל זה בספרות המחקרית ולבחון את הקשר בין שירותי טלה-רפואה לבין תחושת שביעות רצון ושחיקה בקרב מטפלים. שאלות המחקר הנוכחי הינן – האם קיים קשר בין שימוש בשירותי טלה – רפואה לבין תחושת שביעות רצון בקרב מטפלים? האם קיים קשר בין שימוש בשירותי טלה – רפואה לבין תחושת שחיקה בקרב מטפלים? מצופה כי ככל שמטפלים ידווחו על רמות גבוהות יותר של שימוש בשירותי טלה-רפואה כך הם ידווחו על תחושת שביעות רצון גבוהה, כמו גם, רמות נמוכות יותר של שחיקה בעבודה.
