הפרעות חרדה בראי נוירו ביולוגי

1.      רקע
1.1 הגדרה ושכיחות

הפרעת חרדה (נקראת גם: הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה  -Panic Disorder) היא מחלה פסיכיאטרית שכיחה במידה ניכרת. על פי מחקרים אפידמיולוגיים, שיעורי השכיחות של סבל של שישה חודשים מההפרעה נאמדו בכ -1% בעוד ששכיחות המחלה לכל החיים מסתכמת ב -2%-5% בקרב האוכלוסייה העולמית. הפרעת חרדה מאופיינת בהופעת התקפי פאניקה חוזרים, שאינם מוסברים על ידי מצב פסיכיאטרי או רפואי אחר Sobanski & Wagner, 2017)). למרות שניתן לראות תגובות טובות לתרופות או לפסיכותרפיה בטווח הקצר, הרי כי 70% מחולי PD המחפשים טיפול נשארים חולים לתקופות ממושכות והישנות הינה שכיחה.  מחקרי משפחה ותאומים מגלים מרכיב תורשתי משמעותי בהפרעת חרדה, אך עדיין מעט ידוע על המנגנונים הנוירוביולוגיים הספציפיים המתווכים פגיעות להפרעה זו. הבנה טובה יותר של מנגנונים אלה יכולה לקדם פיתוח טיפולים יעילים יותר (Maddock, Buonocore, Miller, Yoon, Soosman & Unruh, 2013). על כן, נסקור את הבסיס הנוירוביולוגי להפרעה הזו, בזיקה לגורמים ולטיפולים.

1.2 סימפטומים והשלכות

על פי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM, מהדורה חמישית) התקפי פאניקה הם פרקים פתאומיים של פחד או אי נוחות עזים שעשויים להיות מלווים בדפיקות לב, קצב לב מואץ, הזעה, רעד, כאבים בחזה, בחילה או מצוקה בבטן, סחרחורת, הפרעות, הסרת התנהגות, דה פרסונליזציה, פחד מ"להשתגע" או אפילו פחד ממוות ותסמינים גופניים אחרים עם אטיולוגיה לא ידועה. 

הפרעות חרדה בראי נוירו ביולוגי

1.            רקע

1.1 הגדרה ושכיחות

1.2 סימפטומים והשלכות

2.            המנגנונים הפיזיולוגים בהתייחס לגורמים לתופעה ולטיפול התרופתי בה

2.1 מודל רשת הפחד המסורתי

2.2 מודל רשת הפחד המחודש

2.3 הבדלים במבנה המוח

2.4 הבדלים בריכוז חומצות מוחיות

3.            סיכום

מקורות