ישראל, עוברת שינויים דמוגרפיים וטכנולוגיים אשר הביאו לעלייה בתוחלת החיים. בעולם של היום האוכלוסייה מתבגרת עד לגיל מאוחר יותר ולכן הצורך בפעילות גריאטרית עולה ככל השנים עוברות. אוכלוסיית ישראל מזדקנת גם כן. אם כיום שיעורם של אזרחים מעל גיל 65 עומד על עשרה אחוזים הוא אמור להכפיל את עצמו בשנים הבאות(פלטיאל, 2012). בשנת 2012 נפטרו בישראל מעל ארבעים אלף איש ממחלות חשוכות מרפא, כאשר הטיפול בהם עד למותם הביא לנטל חמור וגדול על משפחות אותם חולים.
בשונה ממטופלים צעירים אשר סובלים מבעיה רפואית מסוימת באופן זמני, הטיפול במטופלים בשלבי סיום החיים מצריכים התערבות שונה ומורכבת. כחלק מן הטיפול ההוליסטי, אשר כולל גם מרכיבים אחרים מלבד ההיבטים הטיפולי המקצועיים, חשוב לשים דגש על תקשורת יעילה בין הצוות המטפל ובין המטופלים עצמם כדי ליצור חוויה טיפולית חיובית ככל האפשר. זאת על מנת להבהיר את חומרת המצב הרפואי ואת דרכי הטיפול הטובים ביותר אשר יכולים להתרחש עבורו. הטיפול בחולה סופני מביא מורכביות רבות, כמו ערך קדושת החיים והרצון להאריך את חיי החולה עד כמה שניתן. מורכביות אלו לעיתים עומדים בניגוד לאיכות החיים של החולה ומול האוטונומיה של החולה בנוגע לקבלת ההחלטות אשר נוגעות לחייו ולבריאותו.
לעיתים במהלך הטיפול החולה מאבד את היכולת הקוגניטיבית שלו להחלטות אשר נוגעות להליך הרפואי שהוא זקוק לו, גם אם בעבר יכול היה לקבל החלטות מן הסוג הזה, משום המצב הרפואי שלו.
מבוא
פרק 1: תקשורת בין צוות מטפל למטופל
1.1 בירור העדפות מטופל
1.2עדכון מטופל על מצבו הסופני
1.3: תמיכה למטופל במהלך סוף החיים
1.4. הכשרת אחיות
פרק 2: תקשורת בין צוות מטפל למשפחה
2.1 בירור העדפות המשפחה לגבי סוף החיים
2.2 תמיכה למשפחה במהלך סוף החיים
פרק 3. תקשורת בין מטופל למשפחתו
3.2 מודלים טיפוליים
תכנית לאומית לטיפול פליאטיבי
סיכום
ביבליוגרפיה
