הקדמה
בשנים 2013-2016 התרחש התפרצות נגיף האבולה במערב אפריקה אשר הצליחה במידה מצומצמת לחדור גם למדינות אחרות כמו ספרד, בריטניה וארה"ב. הנגיף לווה בפאניקה מקומית ועולמית שהתאפיינה בניתוק (בעיקר נתיבי תעופה מסחריים) של המדינות הנגועות מהזירה הבינלאומית, יצירת סטראוטיפים הרסניים על ניצולי הנגיף, קריסת תשתיות ומערכות רפואה מקומיות רעועות, והתערבות בינלאומית שנאלצה להתמודד עם אתגרים מקומיים רבים כדוגמת יכול הגעה למוקדי ההתפרצות, בעיות ביטחון ועוד. לבסוף לאחר מאמץ בין לאומי משותף של מדינות, ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים, רשויות מקומיות ואזרחים, הושגה שליטה על התפרצות הנגיף (WHO World Health Organization, 2015). בהתאם לכך העבודה הנוכחית תבחן את הלקחים שנלמדו במערכות הבריאות העולמיות בעקבות התפרצות הנגיף. העבודה תתמקד בהבנת איום נגיף האבולה, ההשלכות הטמונות בהתפרצות הנגיף, אופן ההיערכות וההתמודדות, אופן ההתמודדות בישראל, השפעת ההתפרצות על התמודדות עם אירועים בלתי קונבניונאלים אחרים והן הצגת פתרונות יצירתיים לבעיה.
האיום
הפרק יבחן את הסכנות הטמונות בנגיף האבולה, אופן התפרצותו, והנפגעים. נגיף האבולה מבוסס על מחלת קדחת דמומית המאופיינת בעליית חום הגוף הנגוע, הפרשות, התייבשות ודימומים. הנגיף זוהה לראשונה בשנת 1976 בעקבות התפרצות דימומים בסודן וקונגו. ההתפרצות החלה עם סימפטומים של מחלת המלריה שקיימת באזורים האמורים, לצד מערכת רפואה כושלת ששילבה ציוד רפואי שאיננו סטרילי, למשל מחטים משומשים או שאינם סטריליים. במסגרת זיהוי הראשוני של הנגיף זוהו 318 מקרי הדבקות שאופיינו ב- 88% תמותה. נגיף זה זכה לכינוי אבולה על שם נהר האבולה בצפון מערב קונגו שלא הרחק משם זוהו ההתפרצויות הראשונות של הנגיף (Mishra, 2014: 364-365).
