בשנים האחרונות, בעולם הפרסום בכלל, עוברים מפרסמים לפרסום של מוצרים ושירותים דרך הרשתות החברתיות, אשר משמשות בתור כלי יעיל, שקוף ואף חסכוני במקום או לעומת הפלטפורמות המסורתיות. הרשתות החברתיות מעניקות אפשרויות חדשות הן בתחום הפיקוח, המדידה ואיתור הפוטנציאל של כל פרסומת להיחשף לכמה שיותר צרכנים, ולא סתם צרכנים, אלא צרכנים רלוונטיים הנמצאים בתוך פלח השוק של הקונה, וגם מהווים פוטנציאל חשיפה איכותי יותר מאלו של הפלטפורמות המסורתיות, ששלטו עד לפני כניסתה של רשת האינטרנט ואחריה הרשתות החברתיות לעולם הפרסום, והמשמעויות של כניסה זו ושינוי מהותי זה לאורך השנים באופן שהארגון כולו אמור וצפוי להתנהל (Safiullah, Pathak, Singh & Anshul, 2017).
מגמה זו לא פסחה על הפרסום הפוליטי, שמטרתו לקדם את המסרים ובעיקר את כמות ההצבעות למועמד אחד לעומת מועמד אחר. הפרסום הפוליטי הופך בעשורים האחרונים ובעיקר נוכח הצלחת הרשתות החברתיות, ענף פרסום ער ומרתק, שהרי הפרסום הפוליטי, בניגוד לזה הרגיל, אינו פועל להביא את הלקוחות לכדי ׳קניה׳ במובן הרגיל שלה, אלא לכדי ׳הצבעה׳. הפוליטיקאים, במובן זה, מוכרים את עצמם, ובעצם יוצרים באמצעות הרשתות החברתיות קשר ישיר עם המצביע הפוטנציאלי, שגם לו, כמו שבכל אסטרטגיית פרסום טיפוסית, ישנו צורך בפילוח שוק קפדני, תוך מאמץ שלא לשכנע את המשוכנעים, אלא דווקא אלו שנמצאים על הגדר הפוליטית ומתלבטים (Harris & Harrigan, 2015).
מבוא
1. פרסום ברשתות החברתיות
1.1 רשתות חברתיות מקוונות – רקע ומאפיינים
1.2 שיטות פרסום ברשתות החברתיות
2. הפרסום הפוליטי
2.1 פרסום פוליטי חדש וישן
2.2 כוחו של הפרסום הפוליטי ברשת החברתית
3. קשיים ואתגרים בפרסום פוליטי
3.1 חוסר ייצוג ותמונה מטעה ברשת החברתית
3.2 תקשורת בין פוליטיקאי ומצביעיו
סיכום