בעיית הסוכן, או בשמה השני, בעיית הנציג, הינה בעיה ידועה בעולמות השונים אשר מוצגת בספרות האקדמית בהקשרים מגוונים.
הסוכן, כמנהל אשר אמור לשרת את החברה בה הוא עובד, פועל במרחב מרובה אינטרסים כאשר לנגד עיניו מצויים גם האינטרסים האישיים שלו. השאיפה הטבעית של הסוכן היא למקסם את רווחיו האישיים ואת תועלותיו תוך שהוא ממלא את תפקידו כראוי ומשמר את מקומו בארגון המסוים.
בעלי העניין האחרים בארגון אוחזים גם הם במערך של אינטרסים משלהם, לעתים זהים לזה של הסוכן ולעתים מנוגדים. בעיית הסוכן ניכרת כאשר ישנה התנגשות בין האינטרסים.
כך למשל בין בעלי המניות ובין סוכנים בארגון. בעלי המניות בארגון בהגדרה, שואפים למקסם את רווחי הארגון בעוד שהסוכנים שואפים למקסם את רווחיהם האישיים, כך למשל סוכני מכירות ירצו למכור כמה שיותר מוצרים אפילו ברווח מינימלי, אם הם מתוגמלים פר מכירה, גם אם המחיר המינימלי שהם מציעים פוגע ברווחיות הארגון (אך לא פוגע בהם, אלא משרת אותם). בהתאמה, גם מנהל פרויקט יטה להאריך את הפרויקט ככך שניתן אם הוא מתוגמל על כל חודש של עבודה וכן הוא יטה לשלם לספקים עבור כל שירות שיוריד ממנו עבודה, אם אין הוא מתוגמל על ענייני יעילות.
חשיבותו של ההון האנושי הינה קריטית ליציבות הארגון ולביצועיו ולכן ארגונים משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בכדי ללמוד את צרכיהם של אלו וללמוד כיצד ניתן לשפר את ביצועיהם ולהעלות את המוטיבציה שלהם.
