אין ספק כי מאד חשוב לתחזק מוצרים ונכסים כגון מבנים, מפעלים וציוד, שכן הם משאבים אסטרטגיים חשובים ביותר. עם זאת, ארגונים נתקלים בבעיה כלכלית בבואם לתחזק שכן ניהול ואחזקה של נכסים אלו מערבים כמויות משמעותיות של כסף וכוח אדם. לרוב הנהלות שוכרות צוות אחזקה מיומן על מנת לדאוג לאספקטים הטכניים באחזקה. האחזקה המסורתית לא מצליחה לנבא כשלים, אלא לכל היותר למנוע וגם זה – לא בסבירות גבוהה במיוחד. כשחל כשל בנכס (חדל לפעול, מתקלקל, נדרשת החלפת רכיב וכו'), ההנהלה נאלצת להתפשר על נוחותם של עובדים, נוסעים, לקוחות ומבקרים בעודה עורכת את התיקון, וכן התיקון מסכן מאד את העובדים שמתקנים. קשיים אלו גדלים בעשרות מונים ככל שהמתקן שיש לתחזקו גדול יותר, והדבר רלוונטי בייחוד לציוד המודרני המסובך והמורכב יותר מאשר בעבר (Rahman, Harun & Hashim, 2014). באופן מסורתי, מנהלי מפעל ומכונאים תכננו לוח זמנים של פעולות אחזקה, תיקנו בשיגרה חלקי מכונות על מנת שהמכונות לא תשבותנה. גישה מסורתית יותר זו לאחזקה נקראת אחזקה מניעתית. יש באחזקה המסורתית סרבול מסוים שכן תלויה בחקירות הנכסים ע"י בחינה בעין וניטור שגרתי של הנכסים שמספק מידע מוגבל ואובייקטיבי לגבי מצב הנכס. מטרתה האחזקה המניעתית היא לתקן ולתחזק רק לשם מניעת כשל הנכס, וכן לרוב מערבת צריכה לא נחוצה של משאבים ומביאה לנשיאה בהפסדים במהלך הייצור. יתר על כן לפחות מחצית מכל פעולות האחזקה המניעתית לא היו יעילות בכלל. אין זה מפתיע כי אחזקה חזויה הייתה תחום ששגשג והפך לדרך תכנון זמנים מועדפת על יצרנים ומנהלי מוצר בתעשיית 4.0 (Seebo, 2018).
אחזקה חזויה הינה שיטה למניעת כשל בנכס מסוים בתעשייה מסוג 4.0, תוך ניתוח נתוני הפקה לשם איתור דפוסים וחיזוי סוגיות עוד בטרם אלו באים לכדי מימוש. היא מבוססת נתונים ונסמכת על תובנות אנליטיות לגבי האחזקה ומתקנת/מונעת מראש נזקים אפשריים במהלך הייצור.
