ככל הידוע, כ-15% בקירוב מאוכלוסיית העולם מאופיינת כאוכלוסייה בעלת מוגבלויות שמאופיינת בלקות פיסית או/ו נפשית או/ו שכלית, לרבות קוגניטיבית, באופן קבוע או זמני. לקות שמיעה נחשבת למאפיין מתוך קטגוריית בעלי המוגבלויות, ולקות זו מזוהה בכבדות שמיעה או בחירשות מלאה.[1] אנשים בעלי מוגבלויות מבקשים לנהל אורח חיים נורמטיבי ולזכות ליחס הוגן, שוויוני וצודק מהחברה. אולם, השתלבותם של אנשים בעלי מוגבלויות במקומות העבודה הינו תהליך מאתגר, רווי סטיגמות, אפליה ותפיסות חברתיות כלכליות שגויות.[2] מצד שני נתונים מראים כי שילובם של בעלי מוגבלויות במקומות העבודה אינם מחייבים השקעות כספיות גדולות מצד הארגון בכדי להתאים את סביבת העבודה לצרכי העובד;[3] ולמעשה העסקתו של אדם בעל מוגבלויות יכולה להועיל רבות לתאגיד בצורה של הפחתת תשלומי מיסים, שימור עובדים, מניעת גיוס עובדים והכשרתם, יצירת מוניטין חיובי לארגון והרחבת קהלי הלקוחות. למרות זאת, בעלי מוגבלויות – כולל לקויי שמיעה, מתקשים להשתלב במקומות עבודה רבים כתוצאה מסטיגמות, ותפיסות חברתיות וכלכליות לא נכונות.[4] בשל בעיה זו עולה שאלת המחקר: כיצד ניתן לאזן באופן מוסרי את האינטרסים של מקום העבודה לבין האינטרסים של בעלי מוגבלויות בעת שילובם במקומות העבודה?
מבוא
1. השתלבות לקויי שמיעה במקומות העבודה – רקע כללי
2. תחליפי מוסר ככלי להבנת בעיית שילוב לקויי שמיעה במקומות העבודה
שוק חופשי
חקיקה
סביבה חברתית
3. עקרונות מוסר
תועלתנות
צדק
זכויות
4. מימוש כלי יישומי לשילובם של אנשים בעלי מוגבלויות במקומות העבודה
סיכום
ביבליוגרפיה
