במרוצת השנים התפתחה רמת ריכוזיות (מספר מצומצם של חברות השולטות בענף כלכלי מסוים) גבוהה במיוחד בענף הבנקאות בישראל, ורמה זו נחשבת לאחת הגבוהות במערב, כאשר חמישה בנקים בלבד שולטים על יותר מ-95% מכלל ענף הבנקאות בישראל .(OECD, 2016, p. 88) השפעת הריכוזיות בענף הבנקאות, מטיבה במיוחד עם הבנקים שנהנים מרווחים עצומים בכל שנה. למשל היקף הרווחים הנקיים המשותפים של שלושת הבנקים הגדולים בישראל – הפועלים, לאומי ודיסקונט, נאמדו ביותר מ- 7.5 מיליארד ₪ בשנת 2018 והיקף שווי הנכסים המשותפים שלהם נאמדו ביותר מ-1.1 טריליון ₪ (בנק דיסקונט, 2019, ע' 11; בנק הפועלים, 2019, עמ' 15-16; בנק לאומי, 2019, ע' 9).
מאידך, השפעת הריכוזיות על הצרכן בישראל הינה עצומה שכן הריכוזיות בענף הבנקאי יוצרת מחירי צרכן גבוהים בדגש על ריביות ועמלות בנקאיות, הגבלת מתן אשראי והלוואות ליזמים קטנים, והגבלת הצמיחה במשק (בנק ישראל, 2007, ע' 15; 2012, עמ' 12, 39-40). לדוגמה היקף ההוצאות השנתיות על חשבון בנק פרטי בישראל בשנת 2007[1] נאמד בשנה ב-78 יורו, לעומת 45 יורו בממוצע בקרב מדינות המערב (בנק ישראל, 2007, ע' 15). בנק ישראל מודע לרמת הריכוזיות בענף הבנקאות, אך הוא איננו ממהר לקדם תחרות באמתלה של שמירה על יציבות המשק הפיננסי בישראל (גל-נור וטבת, 2019, ע' 101).
[1] ישנו קושי לזהות נתונים עדכניים יותר בנושא השוואת עמלות בין בנקים בישראל לבין בנקים במדינות ה-OECD. המחקר המקיף והגדול שבוצע במדינות ה-OECD ובנק ישראל אודות השוואת רווחים ועמלות בקרב המדינות המערביות בוצע על השנים 2000-2009. הסבר נרחב על אופן איסוף הנתונים יוצג בפרק 2 בסעיף רווחי הריביות והעמלות של בנקים.
מבוא
פרק 1: רקע מקדים - ריכוזיות
פרק 2: ריכוזיות במשק הבנקאות בישראל – טענות ונתונים
פרק 3: חקיקה
סיכום
ביבליוגרפיה
