בקיץ שנת 2011 פרצה מחאה חברתית שהמניע העיקרי לה היה מצוקת הדיור, עם עליית מחירים גבוהה, הן בשוק המכירות והן בשוק השכירות. את המחאה התחילה דפני ליף, שפונתה מדירתה בתל אביב לאחר שסירבה להשלים עם מחירי השכירות הגבוהים והקימה אוהל בשדרות רוטשילד. תשומת הלב בנושא התגברה ומשכה רבים לצאת לרחובות על מנת למחות על יוקר המחיה.
ואכן, בין השנים 2007-2011 עלו מחירי הדירות בעשרות אחוזים, כאשר מספר המשכורות הממוצעות לרכישת דירה היו מהגבוהות בעולם המערבי. בין השנים 2008-2010 לדוגמה, עלו מחירי הדירות ומחירי שכר הדירה בישראל באופן חריג ובשיעורים חדים של 41% ו-15.8% בהתאמה (נגר, סגל, 2011: 8). הסיבות לכך היו מגוונות, החל מהיצע דירות נמוך מול ביקוש גבוה, תהליכי תכנון איטיים, סביבת ריבית נמוכה אשר עודדה את ההשקעה בנדל"ן, כניסת משקיעים גדולה מחו"ל ועוד. המחאה הצליחה לעצור את עליית המחירים לזמן קצר, ובעקבותיה הוקמו ועדות דיור לאומיות והוועדה לשינוי חברתי כלכלי, ועדת טרכטנברג, שמטרתה הייתה לבחון ולהציע פתרונות ליוקר המחיה בישראל.
שוק הדיור הוא שוק מורכב למדי, כאשר הגורמים המשפיעים עליו הם רבים ומגוונים. היצע הדיור מושפע מגורמים כמו צפיפות אוכלוסין, הליכי תכנון ובנייה והתחרות בבנייה. הביקוש לדיור נקבע על ידי התפתחויות דמוגרפיות והכנסות משקי הבית, כאשר מספר יחידות הדיור, הגודל והפיזור הגיאוגרפי שלהן מושפעים מהרגולציה הקיימת בשוק הדיור ובשוק ההון, מיסוי נדל"ן ומיסים נוספים (אבידור, מואב, 2016: 9).
