סקר ספרות
באחד המאמרים הראשונים בנושא של רפורמה פנסיה בישראל (ספיבק, 1994), החוקר שואל לאן מביא הגירעון האקטוארי של 30 מיליארד ש"ח בקרנות הפמסיה בישראל? האם לפשיטת רגל של הקרנות? מאיפה אמורים לבוא תשלומי הפנסיה – מהחסכונות של הגמלאים או מתקציב המדינה,או באצם, ממיסי הדור הבא? החוקר משווה את המשבר בישראל עם משברים פנסיוניים בארצות אחרות. הוא דן בהמלצות של ועדת פוגל הממשלתית בנושא הפנסיה. במאמר זה מוצגת מסגרת של מושגים בה החוקר מתיחס להבדל בין מאפיינים דמוגרפיים בישראל ובארצות המערב – בהבט הממלכתי ובפרט, בהכנסה המינימלית בגיל הפרישה, בהבט פנסיה מפעלית המאפשרת לקרב את הצריכה בזמן הפרישה לצריכה בזמן העבודה, ובהבט החסכון הפרטי לפנסיה. החוקר משתמש במודל דורות חופפים. בעזרת המודל החוקר מנתח תוכנית פנסיה על שתי צורות המימון שלה. לפי המודל הזה, הצרכנים חיים שתי תקופות בהן הם עובדים וחוסכים (התקופה הראשונה) ופורשים מהעבודה (בתקופה השניה) ומשתמשים בחסכון שלהם. החוקר מראה את שיטות החישוב האקטוארי ואיזון קרנות הפנסיה. למשל, הוא מציין כי לפנסיה בשיטת הזכויות קיימים שלושה חלקים: פרק זיקנה, או יסוד, בו העובד מקבל את הפנסיה כאשר הוא מגיע לגיל הפרישה; פרק שארים (מקבלים אישה, ילדים); ופרק נכות אותו מקבלים לפי אחוזי נכות במקרה שלא יכולים להמשיך לעבוד. ועדת פוגל ניסחה את ההמלצות שלה תוך התיחסות אל שלושת ההבטים הבאים: מתן תנאים כלכליים מינימליים לכל אזרח ישראל, השפעת החסכון הפנסיוני על עלויות עבודה, גמישות וניידות העובדים בשוק העבודה בישראל, והקשר לשוק ההון וההשקעות במשק. החוקר מציין כ-8 המלצוצ של ועדת פוגל, ובפרט, הוא מדגיש את ההמלצה של שילוב קרנות הפנסיה בשוק ההון (דרך הבורסה לניירות ערך, למשל, ועוד).
