מבוא
סוגיית היציבות הפיננסית של חברות היא ללא ספק הסוגיה שזכתה לסיקור הנרחב ביותר במהלך העשור האחרון, הן בכלי התקשורת המרכזיים והן במדורי החדשות הפיננסית ברחבי העולם. הכול התחיל עם פרוץ המשבר הפיננסי אשר התחיל בשנת 2008 ונמשך כמעט עשור שלם. בתחילת המשבר הפיננסי היינו עדים לפשיטות רגל של תאגידי ענק לרבות חברות ביטוח, בתי השקעות ובנקים. חברות אחרות שנחשבו כיותר מדי גדולות בשביל להיכשל (Too Big to Fail) וביניהם נמנו בנקים גדולים וחברות ביטוח (כגון AIG) שהממשל האמריקאי נקט צעדים משמעותיים על מנת למנוע מצב שהחברות הללו יפשטו רגל ובכך למנוע נזק גדול יותר לכלכלה האמריקאית אלמלא חברות אלה היו פושטות רגל.
כאמור, פשיטות רגל לא היות נחלתם הבלעדית של תאגידים אמריקאים. גם במשק הישראלי היינו עדים בשנים האחרונות לפשיטות רגל של חברות גדולות דוגמת הבנק למסחר , אורתם סהר , נגב קרמיקה ועוד. כמו כן, היינו עדים לא אחת למקרים בהם תאגידי ענק בישראל נקלעו לחדלות פירעון והמשך פעילותם כעסק חי הייתה בזכות הסדרי חוב ענקיים דוגמת הסדר החוב של חברת אפריקה ישראל בשנת 2010 שנאמד בהיקף אסטרונומי של 8 מיליארד שקל[1].
המשבר הפיננסי שהתרחש בשנת ,2008 כמו כן ריבוי מקרים של חברות ענק אשר הכריזו על פשיטות רגל או נקלעו למצב של חדלות פירעון אשר העלו ספקות משמעותיים בדבר יכולת חברות אלו להמשיך ולפעול כעסק חי, כל האירועים האלה ביחד העלו לסדר היום הציבורי את סוגיית היציבות הפיננסית של חברות בכלל ובדגש על חברות הנסחרות בבורסה אשר בהם הציבור מושקע במישרין ובעקיפין.
