בהכוונה מטה קוגניטיבית הכוונה היא להקנות לאנשים כלים ויכולת לעזור לעצמם בתהליך הלמידה (Flavell, 1979). היכולות הללו כוללות בדרך כלל יכולות כגון שמירת מידע, הכללת המידע למצבים חדשים ופתרון בעיות באופן מיומן ומקצועי, כאשר מטה קוגניציה היא "חשיבה על חשיבה" (Flavell, 1979). מקובל לחשוב כי ההבדל בין קוגניציה למטה קוגניציה הוא שיכולות קוגניטיביות נדרשות על מנת לבצע מטלות, בעוד שמטה קוגניציה דרושה על מנת להבין כיצד לבצע מטלות (Garner, 1987). נהוג לחלק את היכולת המטה קוגניטיבית לשני מרכיבים: ידע על קוגניציה וויסות קוגניטיבי. ידע על קוגניציה מתייחס לדברים אותם האדם יודע על היכולת הקוגניטיבית שלו והדבר כולל שלושה סוגים של מודעות מטה קוגניטיבית: דקלרטיבית, פרוצדורלית וידע מותנה (Schraw & Moshman, 1995). ידע דקלרטיבי מתייחס לידע אודות דברים בעוד שידע פרוצדורלי מתייחס לאופן שבו עושים דברים. ידע מותנה מתייחס לידע בנוגע למאפייני ל"למה" ו"מתי". ידע דקלרטיבי כולל ידע על הלומד עצמו ועל המשתנים אשר משפיעים על הביצוע. לדוגמא, מחקרים העוסקים במה הלומד יודע אודות הזיכרון של עצמו מוצאים כי בני אדם מבוגרים הם בעלי ידע רב יותר מאשר ילדים לגבי תהליכים קוגניטיביים אשר קשורים לזיכרון (Baker, 1989). ידע פרוצדורלי כולל ידע כיצד עושים דברים, למשל, הירויסטיקות ואסטרטגיות לגבי האופן בו ניתן לבצע מטלות שונות. מחקרים מוצאים לדוגמא כי בני אדם בעלי ידע פרוצדורלי רב יותר, מבצעים מטלות באופן אוטומטי יותר ויש להם מספר אסטרטגיות רב יותר (Pressley, Borkowski & Schneider, 1987).
