תפקידו של פרק א' בספר "אמפתיה בחינוך" של שלמה קניאל (2013) הינו לספק לאנשי החינוך הסבר מעמיק למושג "אמפתיה" ומאפייניה, במטרה שיוכלו ליישם אותה כהלכה במסגרת עבודתם. באופן כללי, אמפתיה הינה סוג של תגובה רגשית לזולת השרוי במצוקה. קניאל טוען כי במרוצת השנים הוצמדו הגדרות רבות ומגוונות למושג אמפתיה, דבר שהותיר את המושג עמום ולא מדויק. כפועל יוצא, קניאל מבקש לאפיין את המושג על ידי מספר מאפיינים מהותיים שיכולים לסייע בהבנתו וזיהויו (קניאל, 2013: 15). ראשית, קניאל מאפיין אמפתיה כתהליך הכולל שלושה תתי תהליכים: רגש, מחשבה והתנהגות, כאשר שלושת התהליכים הללו מתקיימים הלכה למעשה הן אצל מקבל האמפתיה והן אצל הנותן (שם: 15, 16). שלושה אפיונים נוספים שקניאל הצמיד לאמפתיה הינו דינמיות, רב-ממדיות ומעגליות. הווה אומר, התהליך האמפתי המתקיים בין הנותן למקבל מורכב מכמה שלבים, וכל שלב אינו מנותק מהשלב הקודם אלא ישנה הדדיות בין כל השלבים בתהליך. נוסף לכך, התהליך האמפתי הינו תהליך מעגלי המתקיים ללא הפסקה בין עם הנותן והמקבל או עם אדם אחר, ובמהלכו מופקים לקחים. עוד טוען קניאל כי בעת התהליך האמפתי, שני הצדדים מודעים לקיומה ואף מדווחים לצד השני על קיומה ומידתה (שם: 17, 18). אפיון עקרי נוסף שסיפק קניאל לאמפתיה הינו שהיא כוללת ממד מוסרי חיובי. כלומר, הן לכוונת הנותן והן לתוצאה של תהליך האמפתיה יש ממד מוסרי, ולא כחלק ממעשה מניפולטיבי בו אמפתיה הינו הכלי (שם: 18, 19). אפיון נוסף שניתן לאמפתיה הינו שאמפתיה הינה סבילה ופעילה גם יחד.
