"אמור לי ואשכח, למד אותי ואזכור, שתף אותי ואלמד" (בנג'מין פרנקלין).
מאז כניסתו של העולם המקוון אל מערכת החינוך בישראל לפני כעשור, נחשב האתגר הפדגוגי-טכנולוגי לסוגיה שמציפה שאלות רבות בקרב העוסקים במלאכה: מהם החסרונות והיתרונות של גישות החינוך המסורתיות לעומת המתוקשבות? כיצד משפיעה "למידה מרחוק" על הפנמת התכנים בכיתה? האם נכונה השיטה לפיה המורה משמש כ"מתווך" ולא כמקור הידע הבלעדי? והאם לא עדיפה האינטראקציה הפרונטלית על פני הניכור המיוחס לרשת?
היות והמחשב הוא כלי זמין שמוכן לשרת את הלומדים שלו בכל עת ובמגוון צורות, הרי שהוא מאפשר ללומדים דרכו להשיג ידע בדרכים אוטונומיות עצמאיות, מכוח הרצון והסקרנות. בשל כך התלמידים המשתמשים בו מצליחים יותר בפתרון בעיות, בהבעה אישית בכתב ובעל פה, בארגון, סידור והצגת מידע ובפיתוח חשיבה ביקורתית (מלמד, 2017). בנוסף, נדמה כי הטכנולוגיה שמתפתחת ומשתכללת מידי יום בקצב מסחרר, רק מדרבנת את מערכת החינוך למלא אחר הצימאון הגובר במערכת ללמידה שיתופית, המוכחת כאסטרטגיית למידה ערכית, הכרחית וחיונית, שמגבירה את יחסי הגומלין בין תלמידי הכיתה (הרפז, 2017). אך לא די במחשב, הסמארטפון או הלוח החכם לבדו כדי להניע את התלמידים לרכישת ידע חדש או עבודת צוות הדדית. הספרות המחקרית מוכיחה כי קיים קשר הדוק בין השאיפה של המורה ללמד באמצעים טכנולוגיים, לבין יכולתו לאפשר לתלמידים להפוך ללומדים אוטונומיים החושבים לבדם ומסוגלים לעודד תהליכים חברתיים בריאים (סלנט, 2008).
מבוא
פרק 1 - הוראה-למידה בסביבה מתוקשבת
1.1 הוראה-למידה מהי
1.2 טכנולוגיה בזירה החינוכית
1.3 תפקידו של המורה בסביבה הטכנולוגית
1.4 תפקידו של הלומד
פרק 2 - מעורבות חברתית
2.1 מהן מיומנויות חברתיות: הגדרה ומאפיינים
2.2 התנדבות ועשייה חברתית
2.3 מעורבות חברתית בסביבה טכנולוגית
פרק 3 - הקשר בין הוראה-למידה מתוקשבת למעורבות חברתית של תלמידים
פרק 4 – סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
