אחת הסוגיות המרכזיות שמעסיקות מערכות חינוך ברחבי העולם בעשורים האחרונים היא שאלת ההרכב הכיתתי והשפעתו על הלמידה. באופן יותר ספציפי, נשאלת השאלה כיצד משפיעה קבוצת לימודים הטרוגנית על הלמידה של התלמידים, במיוחד התלמידים החלשים. זו אינה שאלה תיאורטית בלבד, להיפך, לתשובה השפעה נרחבת על ההתנהלות של מערכת החינוך. ההנחה הרווחת הייתה כי כיתות הומוגניות תורמות לתלמיד הן מבחינת יעילות הלמידה והן מבחינת הישגים. הנחה זו הושמה בשתי דרכים: tracking ו-ability grouping.
קיימת ספרות ענפה שעוסקת בשני היישומים שהוזכרו לעיל. ability grouping הינה פעולת השמה של תלמידים לקבוצות יכולת שונות במסגרת בית הספר על בסיס הביצועים שלהם. ב-tracking התלמידים מחולקים למסלולי למידה שונים. בשתי השיטות כלל התלמידים מחולקים לקבוצות שבהם החומר הנלמד מתאים לרמה הממוצעת של הכיתה והפערים בין התלמידים אינם גדולים. החלוקה מתבצעת על בסיס יכולות כלליות, שנמדדות בצורות שונות במדינות שונות. לדוגמה, בהולנד ההשמה לכיתות מבוססת במידה רבה על ביצועיי התלמידים במבחן שהערך בסוף בית ספר יסודי. שתי שיטות אלו מהוות אסטרטגיות התמודדות עם ההטרוגניות הקיימת בין התלמידים. ואכן, תלמידים שונים בעלי רקע ויכולות שונות זקוקים למסגרות שונות וצורות שונות של הוראה (Borghans et al., 2012). בספרות משתמשים בשני מונחים אלו כאילו היו היינו אך. אי לזאת, בדומה למה שנעשה בספרות, במאמר הנוכחי אעשה שימוש במושג הסללה כדי להתייחס לשתי השיטות גם יחד.
