הספרות המחקרית מצביעה על תהליך הכניסה להוראה כמורכב ומאתגר (ארליך, טלמור, נאבל-הלר ואלדר, 2001; שץ- אופנהיימר, 2011). פריצקר וחן (2010) ציינו גורמים שונים המקשים על מורים מתחילים להישאר במערכת החינוך, ביניהם גורמים חיצוניים כחוסר אמפטיה והערכה מצד עמיתים, מנהלים ותלמידים, לחצים מקצועיים ואישיים, כלחץ העבודה הנגרר לשעות הפנאי, תשישות ותחושה של ויתור על צרכים אישיים, ופערים בין הציפיות למציאות בהוראה, כפער שבין התכנים הפדגוגיים שנלמדו ובין הצורך להתמודד עם אלימות מצד תלמידים. במקביל, מנתוני הלשכה לסטטיסטיקה 2018 עולה כי שיעורי העזיבה בקרב עובדי הוראה חדשים שלא עברו התמחות, גבוהים פי שניים ויותר בהשוואה לעובדי הוראה שעברו שנת התמחות במסגרת הכשרתם להוראה. יש לציין שבעוד בחינוך העברי (ממלכתי, ממ"ד) שיעורי העזיבה יציבים לאורך השנים, לעומת זאת, שיעורי העזיבה בחינוך הערבי מצויים במגמת עליה ניכרת בקרב שתי הקבוצות.
עולה השאלה מה מסייע למורים חדשים להתגבר על הקשיים ולהישאר במערכת החינוך?
כדי לנסות ולהשיב עליה נבחן כיצד עקרונות תיאוריית המסוגלות העצמית (Deci & Ryan, 2000), והמודל הסלוטוגני (Antonovsky, 1979; 1987) באים לידי ביטוי בראיונות עם מורות שצלחו את אתגר חמש השנים הראשונות. בעבודה זו בחרתי לבחון דווקא את מקור הכוח והמסוגלות של המורים שנותרו במערכת. לשם כך ערכתי סקירת ספרות, המסבירה, מהי שנת ההתמחות ומהם האתגרים שעמם התמודדו המורים החדשים.
תמצית
מבוא
1. סקירה ספרותית
1.1 תהליך הכניסה להוראה
1.2 הקשיים איתם מתמודדים מורים חדשים
1.3 מוטיבציה
1.4 תחום ההוראה, מוטיבציה ופיתוח מסוגלות עצמית
1.5 חשיבות השייכות בהוראה
1.6 שאלת המחקר
2. מתודולוגיה
2.1 שיטת המחקר
3. ממצאים
3.1 גורמים פנימיים כמניעים להישארות בהוראה
3.2 מענה לצורך של שייכות
3.3 יצירת תחושת מסוגלות
3.5 סיכום פרק הממצאים
4. דיון וסיכום
5. ביבליוגרפיה
6. נספחים
6.1 נספח 1: מתווה ראיון
נספח 2- תמלול הראיונות
