כנגד איזו "מסורת" יוצאת גישה זו? מהם "צרכי השעה" בהם היא מטפלת? על אלו צרכי המאה ה21 היא נותנת מענה?
גישת ה'פרסונליזציה' יוצאת כנגד גישת ההוראה המסורתית, הנפוצה בעיקר במוסדות להשכלה גבוהה, הנוטה להסתמך על מערכות שמרניות של ניהול קורסים ומרחבי למידה. מערכות אלו אומנם וירטואליות בחלקן, אך הן אינן מנצלות באופן מלא את הפוטנציאל של המדיה החברתית ואינן מאפשרות שיתוף פעולה נרחב, דרך שימוש ברשתות חברתיות לדוגמא. הסביבה הדיגיטלית בגישה המסורתית מספקת בעיקר לתלמיד מקום לרכישת מידע אלקטרוני ומאפשרת לו בקרה על הקורסים אליהם הוא נרשם. עם זאת, לרוב הסביבה הדיגיטלית אינה מהווה מקום לקשרים חברתיים ואין דגש על הפרופיל האישי של כל תלמיד. למעשה, במרחב המקוון בגישה המסורתית ניתן לראות בעיקר שכפול של המודל המסורתי של למידה והוראה, וכי הסביבה המקוונת מדמה כיתה או אולם הרצאות. בלמידה מסוג זה, אין דגש על למידה עצמאית ואו מווסתת, וכי מרבית המטלות והמשאבים נקבעים מראש על ידי המרצה, לא נעשה משא ומתן עם התלמידים, והמורה הינו המומחה העיקרי והשולט גם בהפצת הידע. כמו כן, התלמיד נתפס כצרכן פסיבי של תוכן מובנה מראש.
עם זאת, גישת הפרסונליזציה הינה גישה המכוונת לטפל בצרכים העולים מתוך שינוי נוף הלמידה במאה ה21. ההנחה הרווחת כיום הינה שתרבות השליטה של המורה בחינוך, בתכנים ובפעילויות ההוראה, אינה מותאמת לאורח החיים של המאה ה21. שכן, אחד המאפיינים הבולטים של המאה ה21 הינו שימוש באמצעים טכנולוגיים, לרבות כלי תקשורת דיגיטליים.
