האח – בתקופת הילדות, מערכת היחסים עם האח היתה תקינה לחלוטין, ולתסמונת לא היה בה תפקיד. נדמה שזה אחד המקומות שבהם לגיבור היה תפקיד אמיתי ומלא (של אח גדול) שלא הוגדר ולו במקצת ע"י התסמונת, כך שתחושת הערך והנחיצות שלו היתה נורמלית לחלוטין. עם השנים, האח החל לסגל לעצמו התנהגויות של המבוגרים שמסביבו – לקרוא לקולות של אחיו גיהוקים, כפי שאביו עושה, לדוגמא, ובכך בעצם להוות מעין גשר רגשי עבור אחיו אל המציאות הקרה שבחוץ.
