לסיכום, התפתחות של מערכת דמוקרטית יציבה ויעילה תלויה בעמדות של האזרחים ובתהליך הפוליטי, כלומר בתרבות הפוליטית. רק אם התרבות הפוליטית תומכת במערכת הדמוקרטית, המערכת מצליחה להתבסס (אלמונד, ורבה, עמ' 214). פתרונות למצב לא תקין זה יכולים לבוא בדמות חינוך וחברות פוליטי, אך גם בטיפוח מחויבות רגשית ותחושת שותפות פוליטית בקרב האזרחים (אלמונד, ורבה, עמ' 219). יש צורך במחויבות שהיא מאוזנת. אמון חברתי מקל על שיתוף פעולה פוליטי בקרב אזרחים, הוא תנאי לקיומה של פוליטיקה דמוקרטית, והוא ממלא גם תפקיד בקשר בין האזרח לאליטה. בנוסף, יש לקדם תקשורת שהיא מבוזרת ולחנך את האזרחים לביקורתיות, על מנת להקטין את עוצמת שלטון המיעוט ולהגדיל את כוחם של האזרחים במדינה הדמוקרטית.
איסטון, ד. (1993), "קטגוריות לניתוח מערכות בפוליטיקה", בתוך: ברוך זיסר (עורך), מדע המדינה לגווניו, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 243-253.
אלמונד, ג. ורבה, ס. (1998), "התרבות האזרחית ויציבות דמוקרטית", בתוך: דמוקרטיה ודמוקרטיזציה, קובץ מאמרים בעברית, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 191-225.
דאל, ר. (1978), "עוצמה", בתוך: מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, מקראה בעריכת: ש.נ. אייזנשטדט, עמנואל גוטמן ויעל עצמון, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמ' 19-33.
ובר, מ. (1978), "הטיפוסים של סמכות ותיאום מחייב", בתוך: מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, מקראה בעריכת: ש.נ. אייזנשטדט, עמנואל גוטמן ויעל עצמון, תל אביב: הוצאת עם עובד, עמ' 34-48.
וינריב, א. (2007), פרק שמיני: "רובינזונים", על שוויון ואי שוויון: מבט פילוסופי, פרדס הוצאה לאור, עמ' 50-54.
מיכלס, ר. (1962), "חוק הברזל של האוליגרכיה", מפלגות פוליטיות, בתרגום: עמ' 174-187.
