כבר בראשית הדברים נאמר על ידי בית המשפט כי הדיון בסוגיה המשפטית איננו הכרחי בנסיבות המקרה דנן, שכן חוק פיקוח אלקטרוני נכנס לתוקף רק לאחר שהמערער שוחרר ממעצר ועל כן איננו רלוונטי כלפיו, אך בית המשפט מצא את המקרה כמתאים על מנת לדון בשאלה העקרונית, ולו מבחינה תיאורטית. כאמור לעיל, אף לגופו של עניין דחה בית המשפט את טענותיו של המערער, וקבע באופן עקרוני כי לאור ההבחנה שנעשתה בין מעצר "רגיל" לבין מעצר בפיקוח אלקטרוני, הרי שאין מקום לקבל את טענותיו של המערער, ויש להותיר את קביעתו של בית המשפט המחוזי על כנה, היינו, אין להפחית את הימים בהם היה הנאשם עצור בפיקוח אלקטרוני מימי המאסר שנקבעו בגזר הדין. לעניין מתחם הענישה, קבע בית המשפט בקצרה כי המתחם אותו קבע בית המשפט המחוזי הינו הולם בנסיבות המקרה ואין לקבל את טענתו של המערער אף לעניין זה. סוף דבר הערעור נדחה.
