בית המשפט יצטרך להכריע מהם גבולות חופש הביטוי כאשר בגדרו של ביטוי נעשה שימוש בייצוג וברמיזה שיש בה כדי לפגוע בכבודם של יהודים חובשי כיפה או בעיסוקם, והכל כדי לקדם מטרה מסחרית של שיווק דירות. במקרה דנן, על בית המשפט לערוך איזון בין הגנה על חופש הביטוי המסחרי לבין האינטרס במניעת פגיעה ברגשות הציבור. וכבר נקבע בבג"ץ 4644/00 יפאורה תבורי נ' הרשות השנייה[1] (להלן:"עניין יפאורה") כי "גבולותיו של חופש הביטוי המסחרי, שלא כל הטעמים של חופש הביטוי חלים לגביו, צרים מגבולות חופש הביטוי הפוליטי או האמנותי. על-כן אין מניעה עקרונית מלהגביל ביטוי מסחרי הפוגע ברגשות או אף מלפוסלו [...] לעומת זאת, הגם שבתשדירי פרסומת יש מן היצירתיות, עיקר מטרתם הוא קידום מכירת המוצרים והשירותים שהם מציגים. מטרה זו משליכה לא רק על היקף ההגנה שיינתן להם, אלא גם על מקום התוויית גבולות הטעם הטוב.