במאמרה של בוהאנן, נראה שבוהאנן מביאה את שיקספיר בתור סמל לנבונות ותרבות מתוך הנחה שכולם צריכים להכיר את יצירותיו- גישה מעט מתנשאת ולא נכונה אשר כאמור מתכתבת עם מאמרו של סעיד אשר טוען שאירופה חשה ומתנהגת בעליונות כלפי המזרח, או במקרה זה, אפריקה.
כאשר אנו בוחנים את מאמרה של בוהאנן בהקשר למאמרו של סעיד, מתגלה כי טענתו של סעיד בדבר יצירת השיח של המערב והמזרח רק מתוך קיומו של המערב נכונה במקרה זה. כאשר בוהאנן בוחנת את ההבנה האניברסלית היא אינה מביאה מחזה אפריקאי לאנגליה לבחינה אלא קנה המידה שלה הוא מחזה אנגלי אשר היא בוחנת את הבנתו על ידי אפריקאים. טענותיהם המנוגדות של בוהאנן וסעיד באים לידי ביטוי בצורה בולטת במחקרה של בוהאנן, כך שלפי מאמרה של בוהאן נראה שהמסקנה העיקרית היא שההבנה האנושית, הנכון והמובן מאליו הם תלויי תרבות ואינם אוניברסליים (בוהאנן, 1966).
